ריסוסים בשמיים
פסי התעבות, הנדסת אקלים ותיאוריות קונספירציה – מה באמת קורה בשמיים?
בשנים האחרונות הפכו הקווים הלבנים בשמיים לנושא שמעורר דיון סוער ברשתות החברתיות.
יש הרואים בהם תופעה אטמוספרית טבעית, ויש הטוענים שמדובר בפעילות סמויה ומכוונת.
כדי להבין את התמונה המלאה, חשוב להפריד בין מדע מבוסס לבין פרשנויות לא מבוססות.
במאמר זה נבחן מה הם פסי ההתעבות (Contrails), מהו תחום הנדסת האקלים, אילו מחקרים מדעיים נערכו בנושא, מה ידוע על ניסויים היסטוריים, ומהן העמדות הרשמיות של גופים מדעיים וממשלתיים.
המטרה אינה לבטל שאלות – אלא לענות עליהן באמצעות עובדות, נתונים והקשר מקצועי רחב.
מה הם למעשה הפסיקים בשמיים? – Contrails
כאשר אנו מביטים לשמיים ורואים קווים לבנים ארוכים מאחורי מטוסים, קל להבין מדוע חלק מהאנשים שואלים שאלות.
המראה בולט, לפעמים נשאר דקות ארוכות, ולעיתים אף מתפשט לעננות רחבה.
אך מבחינה מדעית, מדובר בתופעה מוכרת היטב הנקראת פסי קונדנסציה (Contrails – קיצור של Condensation Trails).
איך זה נוצר בפועל?
מטוסי סילון טסים לרוב בגובה של 8–12 קילומטרים.
בגבהים אלה האוויר קר מאוד, לעיתים מתחת ל־40 מעלות מתחת לאפס.
מנועי הסילון שורפים דלק תעופתי, ותוצרי השריפה כוללים בין היתר אדי מים.
כאשר אדי המים החמים נפלטים מהמנוע ופוגשים אוויר קר מאוד, הם מתקררים במהירות, מתעבים וקופאים לגבישי קרח זעירים.
הגבישים האלו יוצרים ענן צר ומאורך – וזהו אותו “פס לבן” שאנחנו רואים מהקרקע.
מדובר באותו עיקרון שמתרחש כשאנחנו רואים את האדים שיוצאים מהפה ביום חורפי.
ההבדל הוא שבגובה רב האדים קופאים כמעט מיד והופכים לקרח מיקרוסקופי.
למה לפעמים זה נעלם מהר ולפעמים נשאר שעות?
כאן נכנסים לתמונה התנאים המטאורולוגיים.
הפסים יכולים להיות:
דקים וקצרים – כאשר האוויר יבש יחסית.
במקרה כזה גבישי הקרח מתאדים במהירות והפס נעלם תוך דקות.רחבים ומתמשכים – כאשר האוויר רווי בלחות. אז גבישי הקרח אינם מתאדים במהירות, והם אף סופחים לחות נוספת מהסביבה.
במצב כזה הפס מתרחב ויכול להפוך לעננות דמוית צירוס.
למעשה, לעיתים אותם פסים מתפתחים לענני צירוס מלאכותיים, תופעה שנחקרת היטב בתחום מדעי האטמוספירה והשפעת התעופה על האקלים.
האם יש בהם כימיקלים מזיקים?
מבחינה מדעית, אין הוכחה מבוססת לכך שמדובר בריסוס מכוון של חומרים כימיים. הרכב הפס מורכב בעיקר מ:
גבישי קרח
פחמן דו־חמצני
כמויות זעירות של חלקיקים הנובעים מתהליך השריפה הרגיל של דלק סילוני
רשויות תעופה, ארגוני מחקר אטמוספירי ואקדמיות ברחבי העולם חוקרים את התופעה כבר עשרות שנים, עוד ממלחמת העולם השנייה, אז הבחינו בטייסים לראשונה ביצירת הפסים בגובה רב.
חשוב להבין: מנוע סילון אינו מתוכנן לפיזור חומרים, אלא ליצירת דחף.
כל תוצרי הפליטה הם תוצאה ישירה של תהליך בעירה סטנדרטי, בדומה לרכב – רק בקנה מידה ובגובה שונים.
נקודה מקצועית חשובה
למרות שאין בסיס מדעי לטענות על “ריסוס כימי”, כן קיים דיון מדעי אמיתי על השפעת הקונדנסציה על שינויי אקלים.
גבישי הקרח יכולים להשפיע על מאזן הקרינה של כדור הארץ.
זהו תחום מחקר פעיל, אך הוא שונה לחלוטין מטענות קונספירטיביות.
במילים פשוטות:
מה שאנחנו רואים בשמיים הוא פיזיקה ואטמוספירה – לא תעלומה נסתרת.
וכמו הרבה תופעות טבע, כשהמדע מסביר אותן – הן הרבה פחות מסתוריות, והרבה יותר מרתקות.
הנדסת אקלים – תחום מחקר אמיתי, אך שונה מהטענות על "כמטריילס"
הנדסת אקלים (Climate Engineering או Geoengineering) היא תחום מחקר מדעי אמיתי ורציני. מטרתו לבחון האם ניתן להשתמש בטכנולוגיה כדי להפחית את השפעות ההתחממות הגלובלית.
התחום נולד מתוך חשש שמאמצי הפחתת פליטות גזי חממה אינם מתקדמים בקצב מספק, ולכן מדענים בודקים גם פתרונות משלימים — לא תחליפים להפחתת זיהום.
חשוב להדגיש כבר מההתחלה:
הנדסת אקלים היא תחום מחקרי, לא תכנית מבצעית גלובלית שמופעלת בחשאי דרך מטוסים אזרחיים.
שני ענפים מרכזיים בתחום
ניהול קרינה סולארית (Solar Radiation Management – SRM)
הרעיון הבסיסי: להפחית מעט את כמות קרינת השמש שמגיעה לפני כדור הארץ, כדי לאזן חלק מההתחממות.
אחת ההצעות היא פיזור חלקיקים זעירים בשכבות הגבוהות של האטמוספירה (בסטרטוספירה). חלקיקים אלו אמורים לשקף חלק מקרינת השמש חזרה לחלל.
הרעיון מבוסס על תופעה טבעית מוכרת:
לאחר התפרצויות געשיות גדולות, כמו למשל של הר הגעש הר פינטובו, נמדדה ירידה זמנית בטמפרטורה העולמית בעקבות פליטת חלקיקי גופרית לאטמוספירה העליונה.
המדענים בוחנים האם ניתן לחקות תהליך דומה בצורה מבוקרת.
נכון להיום מדובר בעיקר במודלים ממוחשבים, ניסויי מעבדה וסימולציות.
הזרקת אירוסולים (Aerosol Injection)
אחת ההצעות היא הזרקת חלקיקים מבוססי גופרית לסטרטוספירה.
המטרה: ליצור שכבה מחזירת קרינה.
אבל כאן נכנסים אתגרים כבדים:
השפעה אפשרית על דפוסי משקעים.
שינויי אקלים אזוריים בלתי צפויים.
השלכות פוליטיות ואתיות.
קושי לעצור את התהליך לאחר תחילתו.
לכן הקהילה המדעית מתייחסת לרעיון בזהירות רבה.
הלבנת עננים (Marine Cloud Brightening)
כאן הרעיון הוא להגביר את ההחזר של עננים נמוכים מעל אוקיינוסים.
באמצעות רסס מי מלח זעיר, ניתן תיאורטית לגרום לעננים להחזיר יותר אור שמש.
גם כאן — מדובר במחקר ניסיוני בקנה מידה קטן מאוד, לא בפריסה עולמית.
מה חשוב להבין באמת?
רוב המחקרים מתקיימים באקדמיה ובמוסדות מחקר. אין ראיה מבוססת לתכנית גלובלית שמבוצעת כיום דרך מטוסים אזרחיים. תחום הנדסת האקלים שונה לחלוטין מהטענה על "כמטריילס".
מטוסי נוסעים אינם טסים בסטרטוספירה בגבהים המתאימים לרוב ההצעות הללו, והם אינם מצוידים במערכות פיזור חומרים ייעודיות.
מעבר לכך, פרויקט גלובלי כזה היה דורש:
תשתית לוגיסטית עצומה
אלפי עובדים מעורבים
שקיפות תקציבית
בקרה מדעית
ותיאום בין־מדינתי רחב
בפועל, אין עדות מתועדת לקיום מנגנון כזה.
הזווית המקצועית והעתידית
הנדסת אקלים היא תחום שמעורר ויכוח עמוק בקהילה המדעית.
חלק מהחוקרים רואים בו "רשת ביטחון" למקרה קיצון.
אחרים מזהירים מפני השלכות בלתי צפויות ומוסריות.
הגישה הרווחת כיום:
הפחתת פליטות היא הפתרון המרכזי.
הנדסת אקלים, אם בכלל, היא אפשרות חירום עתידית.
בסופו של דבר, חשוב להפריד בין מחקר מדעי שקוף — לבין נרטיבים שלא מגובים בראיות.
המדע עוסק בשאלות קשות, בוחן סיכונים, ומפרסם ממצאים.
וזה הבדל גדול מאוד מתרחישים גלובליים שמבוססים על חשד ללא תיעוד אמפירי.
יש עוד אנשים שאתם רוצים להרגיע בנושא?
שתפו איתו והוא עוד יודה לכם על זה.
על הכותב/ת
ליאן צדוק – כותבת תוכן אנושי וסיפורים אישיים
ליאן צדוק היא כותבת תוכן מקצועי, מאמרים וכתבות, המתמחה בנושאים חברתיים, תרבותיים ואישיים.
נולדה בשנת 1992, גדלה בתל אביב וכיום מתגוררת בכפר סבא.
הכתיבה שלה מתמקדת באנשים, במורכבות אנושית וביכולת לתרגם מציאות רבת־שכבות למילים מדויקות ונוגעות.
הרקע האישי: תל אביב כגורם מעצב
החיים בתל אביב עיצבו את תפיסת עולמה.
המפגש היומיומי עם רב־תרבותיות, שסעים חברתיים וריבוי קולות, לימד אותה להקשיב באמת.
לא למה שנוח לשמוע — אלא למה שקיים.
החשיפה למורכבויות אנושיות שונות פיתחה בה ראייה רחבה, יכולת הכלה ושאילת שאלות עומק.
היא מאמינה שמאחורי כל עמדה יש אדם, סיפור והקשר.
ליאן כותבת מתוך סקרנות ורצון כן להבין בני אדם.
היא נוגעת בנושאים חברתיים ותרבותיים מתוך דיוק, רגישות וכנות.
היא אינה שואפת לצעוק — אלא לחדד.
לא לשפוט — אלא להתבונן.
עבורה, כתיבה איכותית נמדדת באמיתות שלה.
ביכולת שלה לגרום לקורא לעצור, לחשוב ולהרגיש שהוא לא לבד.
החזון שלי
אני כותבת לאנשים.
על אנשים.
ובשביל אנשים.
אני פועלת מתוך כנות, רגש ואמונה שמילים יוצרות חיבור והשפעה אמיתית.
אני מאמינה שמילים הן גשר —
בין עולמות, בין מחשבה לחוויה, ובין אדם לאדם.
וכשאני בונה את הגשר הזה נכון,
כולם מרגישים בנוח לעבור עליו.
איקוני איכות
עד כתבות וחדשות
אני בתדר גבוה – מודעות אמיתית או אגו בתחפושת?
עצמאי? דברים שחייבים לדעת אחרת זה יכול לעלות לך ביוקר!
נמאס מפטרת בציפורניים? הנה מה שבאמת עובד
אני בתדר גבוה – מודעות אמיתית או אגו בתחפושת?
עצמאי? דברים שחייבים לדעת אחרת זה יכול לעלות לך ביוקר!
נמאס מפטרת בציפורניים? הנה מה שבאמת עובד