החתול שחיפש חיבוק

היי 🙂 שמי תמר נגבקר

אני מתגוררת בקריית גת ופועלת מתוך חיבור עמוק לעולמם הרגשי של ילדים.
האהבה שלי לרכיבת סוסים טיפולית מלווה אותי בעבודה עם ילדים ומהווה עבורי כלי משמעותי לחיזוק הביטחון העצמי, ההקשבה והקשר הפנימי.
לאחרונה התחלתי לכתוב ספרי ילדים מתוך אמונה אמיתית שהמילים נוגעות בנשמה ותורמות רבות להתפתחות הרגשית של הילד.
הכתיבה עבורי היא שליחות – דרך להעביר ערכים, רגישות ודמיון, ולהעניק לילדים כלים רכים להתמודדות, העצמה וחיבור לעצמם ולעולם שסביבם. אני רואה ביצירה שלי הזדמנות להשפיע לטובה, לגעת בלבבות צעירים ולהשאיר חותם משמעותי לאורך זמן.

החתול שחיפש חיבוק

הוא ספר ילדים רגיש וחמים, המלווה חתול קטן במסע עדין אחר חיבוק.
לאורך היום הוא פוגש בעלי חיים שונים, שלכל אחד קצב, גבול ורצון משלו.
הציפור עסוקה, הכלב שובב, הצב זהיר, והקיפוד דוקרני – וכל מפגש מלמד אותו משהו חדש על סבלנות, הקשבה והבנה.

כשהחיפוש מתיש והלב מתכווץ, החתול מגלה אמת פשוטה ועמוקה:
חיבוק אמיתי לא מכריחים ולא רודפים אחריו – הוא מגיע כשיש פתיחות, רוך וביטחון.

זהו סיפור מחורז ועדין המעודד ילדים לזהות רגשות, לכבד גבולות של אחרים, ולהאמין שחום ואהבה יגיעו בזמן הנכון.
ספר מושלם לקריאה משותפת לפני השינה, שמעורר שיח רגשי ומסיים בחיוך רגוע ולב פתוח.

הֶחָתוּל שֶׁחִפֵּשׂ חִבּוּק

📄 עמוד 1

בַּבֹּקֶר קָם חָתוּל קָטָן,
עִם זָנָב רַךְ וְלֵב רחב.
הוּא פָּהֵק קְצָת וְאָמַר בְּקוֹל:
״הַיּוֹם אֶמְצָא חִבּוּק גָּדוֹל!״

📄 עמוד 2

הוּא יָצָא לַחָצֵר בְּצַעֲדִים קְטַנִּים,
פָּגַשׁ אֶת הַצִּפּוֹר בֵּין הָעֵצִים.
״תִּתְּנִי לִי חִבּוּק?״ הוּא בִּקֵּשׁ בְּנִימּוּס,
הִיא צִיְּצָה וְאָמְרָה: ״אֲנִי קְצָת עֲמוּסָה.״

📄 עמוד 3

הֶחָתוּל הִמְשִׁיךְ בַּדֶּרֶךְ הַקְּטַנָּה,
וּפָגַשׁ כֶּלֶב עִם אָזֶן שְׁמוּטָה.
״אֶפְשָׁר חִבּוּק?״ שָׁאַל בְּשִׂמְחָה,
הַכֶּלֶב חִיֵּךְ: ״רַק אַחֲרֵי רְדִיפָה!״

📄 עמוד 4

הֶחָתוּל צָחַק וְלֹא וִיתֵּר,
הוּא יָדַע שֶׁחִבּוּק שָׁוֶה יוֹתֵר.
בַּדֶּרֶךְ פָּגַשׁ צָב שָׁקֵט,
שֶׁהָלַךְ לְאַט וְחִיֵּךְ בְּנַחַת.

📄 עמוד 5

״צָב יָקָר, אֶפְשָׁר חִבּוּק קָטָן?״
שָׁאַל הֶחָתוּל בְּקוֹל עָדִין וְנָעִים.
הַצָּב עָנָה: ״חִבּוּק זֶה נָחְמָד,
אֲבָל שִׁרְיוֹנִי קָשֶׁה וקְצָת מוּגְזָם.״

📄 עמוד 6

בֵּין הַשִּׂיחִים נִשְׁמַע רַעַשׁ חַלָּשׁ,
קִפּוֹד הֵצִיץ — קָטָן וְמְבוּיָשׁ.
״אֶפְשָׁר חִבּוּק שֶׁל חֲבֵרִים?״ שָׁאַל,
הַקִּפּוֹד אָמַר: ״יֵשׁ לִי קוֹצִים חַדִּים מִדַּי בִּכְלָל.״

📄 עמוד 7

הֶחָתוּל הֶעָצוּב פָּגַשׁ צְפַרְדֵּעַ שָׁרָה,
קוֹלָהּ מִלֵּא אֶת הַבְּרֵכָה הַקְּטַנָּה.
״אוּלַי חִבּוּק?״ שָׁאַל בְּתִקְוָה חֲמָה,
הִיא קָפְצָה: ״אֲנִי רְטֻבָּה מִדַּי סְלִיחָה!״

📄 עמוד 8

עַל עָנָף גָּבוֹהַּ קָפַץ סְנַאי זָרִיז,
עִם אֱגוֹז קָטָן וּמֶרֶץ עִקֵּשׁ.
״סְנַאי יָקָר, אוּלַי חִבּוּק נָעִים?״
הוּא צָעק: ״אֲנִי עָסוּק אֵין לִי זְמַן כרגע!״

📄 עמוד 9

מֵעַל הַפְּרָחִים רִחֵף פַּרְפַּר עָדִין,
כְּנָפָיו כְּמוֹ חֲלוֹם — שָׁקוּף וְקַלִּיל.
״אוּלַי חִבּוּק קָטָן?״ לָחַשׁ הֶחָתוּל בְּרֹךְ,
הַפַּרְפַּר חִיֵּךְ וְאָמַר: ״חִבּוּק — רַק מֵרָחוֹק.״

📄 עמוד 10

הַשֶּׁמֶשׁ יָרְדָה וְהַלֵּב הִתְכַּוֵּץ,
הֶחָתוּל נֶעֱצַר וְקְצָת הִתְלַבֵּט.
״אוּלַי חִבּוּק לֹא מְחַכֶּה בַּחוּץ,
הוּא בָּא כְּשֶׁמַּרְפִּים — וְלֹא כְּשֶׁלָּחוּץ.״

📄 עמוד 11

פִּתְאוֹם הוּא שָׁמַע קוֹל רַךְ וְחַם,
״מְיָאוּ חָבֵר, לְאָן אַתָּה נֶעְלָם?״
זוֹ הָיְתָה יַלְדָּה עִם חִיּוּךְ גָּדוֹל,
וְעֵינַיִם שֶׁאוֹמְרוֹת: ״אַתָּה יָכוֹל.״

📄 עמוד 12

הִיא הִתְכּוֹפְפָה בְּנַחַת וּבְלֵב פָּתוּחַ,
וְנָתְנָה לֶחָתוּל חִבּוּק בָּטוּחַ.
הוּא גָּרְגֵּר בְּשִׂמְחָה וְעָצַם עֵינַיִם,
וְהַלֵּב שֶׁלּוֹ הָיָה שָׁמֵחַ כִּפְלַיִם.

📄 עמוד 13

הֶחָתוּל הֵבִין דָּבָר חָשׁוּב מְאוֹד:
חִבּוּק מַגִּיעַ כְּשֶׁהַלֵּב פָּתוּחַ עוֹד.
לֹא מְחַפְּשִׂים אוֹתוֹ בִּרְדִיפָה וְרַעַשׁ,
הוּא בָּא כְּשֶׁנִּשְׁאָרִים פָּשׁוּט — מַמָּשׁ.

📄 עמוד 14

סוֹף טוֹב הַכֹּל טוֹב,
הֶחָתוּל חָזַר הַבַּיְתָה, מְאוּשָּׁר וְשָׂמֵחַ.
הֶחָתוּל חִיֵּךְ בְּשֶׁקֶט, וְנִרְדַּם בְּנַחַת.
לַיְלָה טוֹב, יְלָדִים וִילָדוֹת